סעדה נ' יוסי בן-חורין, הנדסה אזרחית (1995)בע"מ ואח'

פסק דין

עניינה של תביעה זו, בתמצית

1.התובע רכש מחברה קבלנית שני קוטג'ים. לימים, החליט להגיש תביעה משפטית כנגד החברה הקבלנית בגין ליקויי בנייה שהתגלו, לטענתו, בקוטג'ים. לצורך תמיכה בתביעתו, שכר התובע את שירותי הנתבעים כמומחים בתחום זה, על מנת שאלו האחרונים יעריכו את גובה הליקויים, ועל יסוד חוות דעת זו הגיש התובע את תביעתו. החברה הקבלנית הגישה חוות דעת נגדית; בית המשפט בפניו הובאה תביעת התובע מינה מומחה מטעמו; ובסופו של יום התפשר התובע על סך של 100,000 ₪, סכום המהווה כעשירית מהסכום המקורי שתבע (955,530 ₪). בתביעה שבפניי טוען התובע כי הנתבעים התרשלו בהכנת חוות הדעת; זו האחרונה הייתה מוגזמת ומנופחת וגרמה להגשת תביעה משפטית מנותקת מהמציאות. רשלנות זו גרמה לתובע נזקים הכרוכים בניהול המשפט בסכום של 120,000 ₪, וכן לנזקים נלווים בסך של 150,000 ₪. מכאן התביעה שבפניי, שסכומה הכולל עומד על 270,000 ₪.

וכעת לעובדות הדרושות להכרעה, ביתר פירוט

2.ביום 04.04.1995 רכש התובע כאמור מחברת ציון לוי קבלנים בע"מ (להלן: "החברה הקבלנית") שני קוטג'ים, האחד ברח' הגיא 1 בהוד השרון (להלן: "הקוטג' הראשון") והשני ברח' הגיא 3 בהוד השרון (להלן: "הקוטג' השני") (להלן ביחד: "הקוטג'ים"), וזאת בהתאם לחוזה שנחתם בין התובע לבין החברה הקבלנית (להלן: "החוזה"). העתקו של החוזה צורף כנספח א' לכתב התביעה.

3.התובע קיבל את החזקה בקוטג'ים ביום 23.02.1997 וזאת לטענתו באיחור של למעלה משבעה עשר חודשים. משנכנס התובע לדירות סבר כי קיימים ליקויי בנייה בקוטג'ים ואי התאמות למפרט. לצורך בחינת היקף הליקויים ואי ההתאמות כאמור וכן את שווים, חיפש התובע מומחים בתחום והבחין במודעה בעיתון של הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") בה הציגה עצמה כמי שמתמחה בתחום האמור. בעקבות המודעה נוצר קשר בין התובע לבין הנתבע מס' 2 (להלן: "הנתבע") ונשכרו שירותי הנתבעת.

4.לאחר ההתקשרות ולצורך בחינת היקף הליקויים ואי ההתאמות בקוטג'ים, ביקר הנתבע בקוטג'ים בשני מועדים שונים, 2/7/01 ו- 20/9/01. בעקבות ביקורים אלו נערכו שתי חוות דעת, בהתייחס לכל אחד מהקוטג'ים האמורים, ראו נספחים ג'1 וג'2 לכתב התביעה. הנזקים בקוטג' הראשון הוערכו על ידי הנתבע בסכום של 170,150 ₪, ובתוספת פיקוח הנדסי (10%) ומע"מ (17%), סך הכל סך של 218,983 ₪. הנזקים בקוטג' השני הוערכו על ידי הנתבע בסכום של של 133,000 ₪, ובתוספת פיקוח הנדסי (10%) ומע"מ (17%), סך הכל סך של 171,171 ₪. בשתי חוות הדעת נכללה הערה כדלקמן: "יש לקחת בחשבון שעלויות קבלני שיפוצים נקבעות באופן שרירותי תוך פערים קיצוניים בגבולות של 100%. לפיכך, יש לראות בעלויות הנקובות לעיל מחירי מינימום ולהוסיף בממוצע תוספת של 50% על העלויות הנקובות" (תכונה להלן: "ההערה").

5.לאחר קבלת חוות הדעת, פתח התובע בהליך משפטי בבית המשפט השלום בהרצליה, במסגרת ת.א 803/02 (להלן: "התיק בהרצליה"). התובע צירף לכתב תביעתו את חוות הדעת ובנוסף לסכומים אשר ננקבו בהן, כמפורט בסעיף 4 לעיל, דרש סכומים נוספים הכוללים את התוספת האמורה בהערה; דרש הפסד שכר דירה בשיעור של 195,000 ₪; הוצאות פינוי בסך של 11,500 ₪; פיצוי בגין אי רישום בסך של 60,000 ₪; שכ"ט שמאי וכן נזק שאינו ממוני בסכום של 100,000 ₪. סך הכל הועמדה התביעה בתיק בהרצליה על סך של 955,530 ₪.

6.החברה הקבלנית התגוננה כנגד התביעה והגישה חוות דעת מטעמה של המהנדס רפאל גיל (להלן: "גיל", חוות הדעת צורפו כנספחים ד'1 וד'2 לכתב התביעה). יש לציין כי גיל ביקר בקוטג'ים ביום 16/1/04 וחוות הדעת ניתנו ביום 22/1/04, דהיינו כשנתיים ומחצה לאחר חתימת חוות הדעת של הנתבעים. את הנזקים בקוטג' הראשון העריך גיל בסכום של 11,670 ₪ בתוספת מע"מ; ואילו את הנזקים בקוטג' השני העריך גיל בסכום של 14,080 ₪ לא כולל מע"מ. הסכום הכולל של ליקויי הבנייה בשני הקוטג'ים הוערך על ידי החברה הקבלנית בסכום של 25,750 ₪ (ללא מע"מ).

7.לנוכח חוות הדעת המנוגדות וכנהוג בתביעות מסוג זה, מינה בית המשפט בהרצליה את מר אלפרד אירני כמומחה מטעמו בתיק (להלן : "אירני"). אירני ערך שני ביקורים בקוטג'ים בימים 29/7/04 וב – 27/9/04, כשבביקורים אלו נכחו התובע; ב"כ דאז עו"ד דלוגין; הנתבע וגיל מטעם החברה הקבלנית. ביום 22/11/04 ניתנו חוות הדעת של אירני המעריכות את עלות התיקונים בקוטג' הראשון בסך כולל של 32,610 ₪ ללא מע"מ, ואת עלות התיקונים בקוטג' השני בסך כולל של 31,610 ₪ ללא מע"מ.

8.אין מחלוקת כי בסופו של יום התיק בהרצליה הסתיים בפשרה בסכום של 100,000 ₪; אין מחלוקת כי הפשרה הושגה ללא שנחקרו מי מהמומחים בתיק זה, ובכלל זה הנתבע, אירני וגיל (עדות התובע בעמ' 26 שו' 20). התובע העיד לגבי הסיבות שהובילו אותו לסיים את תיק הרצליה בפשרה: " כשעורך דין בא ואומר לך לסיים את התיק, שאין לך קייס, נותנים לך הערכה של 25,000 ₪ מרפי (גיל) ו-65,000 ₪ מאירני ואני מבין מהשופטת שיטילו עליי הוצאות, מה אני יכול לעשות? אני לא בנאדם משפטן או משהו כזה. כשבא עורך דין ואומר לי לסגור ככה, אז אני סוגר. אם עורך דין אומר לי, מי אני בכלל?" (עמ' 26 שו' 24-27).

9.לאחר שהסתיים תיק הרצליה בפשרה, הוגשה התביעה שבפניי, המופנית כנגד הנתבעים והמבוססת על עוולת הרשלנות. הנזקים הנטענים במסגרת כתב התביעה כוללים את הוצאות התיק בהרצליה (שכר הטרחה לנתבעים; שכר הטרחה לעורכי הדין; שכר טרחת המגשר; שכר טרחת מומחה בית המשפט; שכר טרחת חוקר פרטי; שמאות; שליחויות), וזאת בסכום כולל ומשוערך של 120,000 ₪; בנוסף דורש התובע תשלום בסך של 100,000 ₪, הוא ההפרש בין הצעת הפשרה שניתנה לו לטענתו על ידי החברה הקבלנית בטרם הוגשו חוות הדעת מטעמה ומטעם בית המשפט (הצעה בסך של 200,000 ₪) לבין סכום הפשרה הסופי; וכן סך של 50,000 ₪ בגין המנעותו מהלהתגורר הקוטג'ים ו/או להשכירם, כל עוד הדיון המשפטי מתנהל. אסקור כעת את טענות התובע בכתב התביעה ובסיכומים.

טענות התובע

10.לטענת התובע, חוות הדעת של הנתבעים מסתכמות בסך של 585,231 ₪. סכום זה מורכב מעלות התיקונים לשני הקוטג'ים, בתוספת פיקוח קבלני ומע"מ ובתוספת שיעור של 50%, בהתאם להערה שבחר הנתבע לכלול בחוות הדעת. על פניו ניתן לראות את הפערים העצומים בין חוות הדעת של הנתבעים לבין אלו של גיל, המסתכמות בסך של 25,750 ₪ (ללא מע"מ), ואף לאלו של אירני, המסתכמות בסך של 64,220 ₪, פערים שדי בהם כדי לבסס את המסקנה שהנתבעים ניפחו את הנזקים והתרשלו בהכנת חוות הדעת.

11.התובע טוען כי בהתבסס על חוות הדעת של הנתבעים החליט להגיש תביעה בסכום כולל של כמיליון ₪, ובדיעבד הסתבר לו כי במידה וחוות הדעת הייתה נערכת בצורה מקצועית כמתבקש מהנתבעים, לא היה התובע מגיש את התביעה כנגד החברה הקבלנית בסכומים כה גבוהים ובוודאי שלא נושא בעלויות אדירות והוצאות משפטיות בגין התביעה דנא, כפי שנשא. בנוסף ולחלופין טוען התובע כאמור כי לא היה מסרב להצעת הפשרה הגבוהה יותר שהוצעה לו על ידי החברה הקבלנית.

12.בסעיף 34 לכתב התביעה וכן בסעיפים 57-100 לתצהירו של התובע מפרט הוא את השגיאות החמורות (כך לטענתו של התובע) בחוות הדעת של הנתבעים. התובע סוקר למעשה פרט פרט מתוך חוות הדעת (לעניין הריצוף; השיפועים; ליקויי טיח; דלת ממ"ד; מאוורר; סטיות בקירות הבית; מדרגות וכו'), משווה את הליקויים הנטענים על ידי הנתבע לממצאיו של אירני; ומבקש לקבוע שהפערים הניכרים בין חוות הדעת של הנתבעים לבין חוות הדעת האובייקטיבית של מומחה בית המשפט מלמדים כאמור על התרשלות.

13.זה המקום לציין שבתיק זה ניתן צו להגשת תצהירי עדות ראשית. התובע הגיש תצהיר מטעמו בלבד, הכולל את הטענות כמפורט לעיל. בנוסף הגיש התובע בקשה לזימון עדים, ובכלל זה ביקש לזמן את אירני לעדות (אציין כי לא הייתה התנגדות להגשת חוות הדעת של אירני כראיה, אולם ב"כ הנתבעים התנגד לזימונו כעד בהליך שבפניי). לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, ניתנה החלטתי ביום 19/11/12 כדלקמן: " נשארה במחלוקת שאלת זימונו של מר אירני, אשר היה מומחה מטעם בית המשפט בתיק בהרצליה. הנתבע לא התנגד להגיש את חוות דעתו של אירני כראיה בהליך זה, אך התנגד לזימונו בטענה כי מדובר בשינוי והרחבת חזית. לאחר שקיבלתי את תגובות הצדדים, קבעתי כי שאלת הזימון תידון היום בישיבת קדם המשפט. לאחר ששמעתי את הצדדים, סבורני שאין מקום לזמן את אירני כעד בהליך זה. כפי שציינתי גם בפני ב"כ התובע, נראה כי הבקשה לזימון עד נועדה להתגבר על מכשול אי הגשת חוות דעת מומחה הקובעת כי עבודתו של הנתבע הייתה רשלנית. למעשה, מבקש התובע לחקור את אירני בשאלה זו ולקבל את דעתו האם חוות הדעת שנתן הנתבע סבירה בנסיבות העניין. אירני אינו מומחה מטעם בית המשפט בתיק זה, אירני אינו מומחה מטעם התובע בתיק זה, לא ניתן "להשתמש" בו בהליך הנדון כדי להשיג מטרות שהייתה אפשרות להשיגן בדרכים אחרות. לפיכך, איני נעתרת לבקשה. בעקבות החלטתי זו שנאמרה גם בעל פה במהלך הדיון, ביקש ב"כ התובע לשמור על זכותו להגיש חוות דעת מומחה מטעמו. אם וככל שאופציה זו תעמוד על הפרק, עליו להגיש בקשה מתאימה שתועבר לתגובת הנתבע. החלטתי תינתן אם וככל שתוגש בקשה שכזו".

14.ואכן, בעקבות החלטתי הנ"ל בקש ב"כ התובע להגיש חוות דעת של מומחה מטעמו, המהנדס דן פריידלין (להלן: "פריידלין"). ב"כ הנתבעים התנגד לבקשה וחרף התנגדות זו התרתי את הגשת חוות הדעת, ראו החלטתי מיום 20/2/13. חוות הדעת של פריידלין הוגשה וסומנה ת/1. בפרק הסיכום ציין פריידלין כדלקמן: "אומדן העלויות הנקוב חוו"ד בן חורין עולה פי 9 מזה שנקבע על ידי המומחה מטעם בימ"ש. אומדן זה הינו מוגזם עד כדי מופרך גם בהשוואה לאומדן של עלויות הבנייה המקוריות. אשר על כן אין מנוס בפני מסקנה חד משמעית, כי חוו"ד בן חורין היא חוו"ד מנופחת במידה שהדעת אינה סובלת וכתוצאה מכך היא אינה עומדת במבחן הסבירות הראוי לחוו"ד של מומחה, המהווה אף עדות ראשית בפני כב' בימ"ש ושכידוע היא אמורה להיות האמת לאמיתה".

15.במסגרת סיכומיו שב התובע על טענותיו כפי שפורטו בכתב התביעה ובתצהיר; הפנה לפערים העצומים בין חוות הדעת וכן הפנה לחוות הדעת של פריידלין, אשר נותרה, לטענתו, ללא חוות דעת נגדית מטעמו של הנתבע. מבחינה משפטית סקר התובע את חובת הזהירות שחב עד מומחה למזמין העבודה מטעמו וטוען כי במקרה הנדון התקיימו שלושת היסודות של עוולת הרשלנות קרי קיומה של חובת זהירות; הפרתה וגרימת נזק. לטענת התובע, אין לקבל את הסבריו של הנתבע לפערים בין חוות הדעת, וטענות אלו מהוות למעשה חרב פיפיות בפי הנתבע. ממשיך התובע וטוען כי אם אחת הסיבות המרכזיות לפער, לטענת הנתבע, הינה העובדה שהתובע ביצע תיקונים ושינויים בין מתן חוות הדעת ע"י הנתבעים בשנת 2001 לבין מתן חוות הדעת ע"י גיל ואירני (2004), אזי הייתה על הנתבע מוטלת החובה להסב את תשומת ליבו של התובע לעובדה זו ולהפחית את אותם מרכיבים שכבר לא היו רלוונטים למועד ביקור מומחה בימ"ש. בעניין זה טוען התובע כי הנתבע התרשל, שכן בין יתר תפקידיו היה עליו ללוות את התובע במהלך המשפט כולו.

טענות הנתבעים